החלטה בתיק ת"א 36071-04-10

1.         בהחלטתי מיום 30.10.11 (להלן: " ההחלטה הראשונה"), קבעתי, כי הוכח, להנחת דעתי, שהמבקשת וכן בעל מניותיה היחיד אינם בעלי יכולת כלכלית לשלם את האגרה וכי על פניו, מגלה ההליך עילה ולכן הוריתי למבקשת לנסות ולגייס את סכום האגרה מנושיה, אליהם טרם פנתה.

בהמשך להחלטה הראשונה ובזיקה אליה, המציאה המבקשת הודעה לתיק ביהמ"ש, לפיה היא פנתה, בנוסף לנושים אליהם התייחסה ההחלטה הראשונה, גם לנושה נוספת, היא החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ, שסכום נשייתה הינו 169,244 ש"ח, אולם פנייתה לא זכתה לכל מענה, למרות תזכורות שנשלחו. 

2.         בתגובתה הנוספת, חזרה המדינה על האמור בהתייחסויותיה בהליכים הקודמים בענין האגרה וחזרה והדגישה, כי לנושי המבקשת ענין בהליך ולפיכך עליהם לשאת בתשלום האגרה. כן ביקשה המדינה, כי אורה, שאם תתקבל התביעה, כל נושה אשר לא הסכים להשתתף במימון אגרת בית המשפט, לא יוכל ליהנות מפרי התביעה, בחלק יחסי לסכום הנשיה שלו.

עוד טענה המדינה, כי מאחר שהמבקשת זכתה בפטור מאגרה על תביעה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח, יכולה היא להגיש תביעה, בסכום זה, לבימ"ש השלום, ללא תשלום אגרה.

בנוסף, טוענת היא, כי מרשימת הנושים שצורפה, עולה, כי קיימים מספר נושים בסכומים של עשרות אלפי שקלים, היכולים להשתתף במימון האגרה וכי פניה לשלושה נושים, לא מצדיקה מתן פטור אוטומטי מתשלום האגרה.

למרות האמור בהודעת המבקשת מיום 10.11.11, רשימת הנושים לא צורפה להודעה (ומכל מקום - לא נסרקה למערכת) ולכן ביקשתי מב"כ המבקשת להמציא את רשימת הנושים וזו הומצאה ביום 4.3.12 (ונסרקה למערכת ביום 5.3.12, במסגרת בקשה מס' 6).

3.         שלושה מהנושים הגישו תגובות, כדלקמן :

אגודת הכורמים טענה, כי אין מקום לדרישה, כי היא תשתתף במימון האגרה וכי אף לא ברור על מה מבססת המדינה את דרישתה. לטענתה, דרישה כזו תגרום לה נזק נוסף של עשרות אלפי שקלים, מעבר לנזק שכבר נגרם לה, וכן יש בה פגיעה בזכות הקנין שלה, מה גם שהיא אינה צד להליך ולא תהא לה כל השפעה על האופן בו ינוהל ההליך.

שפע זול בע"מ, טענה בתגובתה, כי אין כל ממש בטענת המדינה לפיה בשל סירובה להשתתף בתשלום האגרה יש לראותה כמי שמוותרת על החוב המגיע לה. כן נטען, כי מאחר שדי בסכום התביעה, לגביו ניתן פטור מאגרה, כדי לכסות את חובה של המבקשת אליה, אין לשפע זול אינטרס בהגשת תביעה בסכום העולה על כך.

החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ טענה, כי מאחר שכספי הביטוח משועבדים לטובת בנק הפועלים, אין לה אינטרס להשתתף במימון האגרה. עוד טענה, כי אין כל בסיס לטענת המדינה לפיה יש להתייחס לכל נושה שאינו משתתף בתשלום האגרה כאל מי שויתר על פרעון חובה של המבקשת אליו.

4.         לאור קביעותיי בהחלטה הראשונה, נותרה לדיון שאלת סירובם של הנושים, אליהם פנתה המבקשת, להשתתף בתשלום האגרה ומשמעות סירוב זה וכן משמעות העובדה שהמבקשת לא פנתה לנושים נוספים (שסכומי נשיתם קטנים יותר).

השאלה מהי חובתם של נושים להשתתף במימון אגרת התביעה ומה גורלם של נושים, אשר מסרבים להשתתף, בעוד אחרים מסכימים, טרם הוכרעה בפסיקה, אם כי ביהמ"ש העליון היה מוכן להניח (מבלי להביע עמדה בענין), כי "בנסיבות מסוימות נדרשת חברה בפירוק לפנות לנושיה, על מנת שאלו ישאו באגרת המשפט. זאת, מאחר שהנושים הם אשר צפויים להיות הנהנים העיקריים מפירותיה של התובענה" [רע"א 2134/06 - סלמן קדמני ואח' נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק) ואח' . (29.8.2006).

5.         פסקי הדין, אליהם הפנתה המדינה בטיעוניה, קבעו, כי בנסיבות מסוימות נדרשת חברה לפנות לנושיה, על מנת שאלה ישאו באגרות המשפט, מאחר שהם מי שצפויים להיות הנהנים העיקריים מפירות התביעה [(ראו, למשל: רע"א 2134/06 - סלמן קדמני ואח' נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק) ואח' . (29.8.2006) וראו, לאחרונה: רע"א 8970/07 - הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' (15.11.2007)].

אולם, בפסקי הדין שדנו בנושא, לא נקבע מהי תוצאת סירוב הנושים לשאת בתשלום האגרה ולא נקבע, כי החברה אחראית לסירובם של הנושים לממן את האגרה, במובן זה שלא יינתן לה פטור (אם כי ב רע"א 2134/06 הנ"ל הועלתה הצעה, כי יימצא פתרון לכך בהליכי הפירוק, בתיק הפירוק, אולי במסגרת אסיפת נושים).

עוד אעיר, כי קיים קושי במצב בו חלק מהנושים מוכן לממן תשלום האגרה (או חלקה) וחלקם האחר אינו מוכן לשאת בחלקו במימון האגרה, שאז עלול להיווצר מצב, בו נושה שלא מימן את התשלום, יכול שיזכה בחלקו בפירות התביעה. על קושי זה עמד בית המשפט בע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A, (10.2.2011), שם הובהר, כי הסוגיה טרם הוכרעה וכי במצב הדברים הקיים "נושה שלא ינקוף אצבע יקבל את אותה טובת הנאה שתגיע לנושה שטרח ופעל על מנת להעשיר את קופת הפירוק. מכאן, כי אי-פעולה מצד נושה כלשהו ואדישותו לגבי הליך חדלות הפירעון היא התנהגות והתנהלות הגיוניות ואולי אף מתבקשות נוכח הדין הקיים." כן נאמר, כי: "... ייתכן אף שיש להבחין בין מצב של ריבוי נושים ופיזור הנשיה לבין סיטואציה בה קיים נושה עיקרי, שנשייתו מהווה את עיקר הנשיה. כאשר עסקינן בריבוי נושים קיים קושי טבעי להגיע להסכמה בעניין מימון הוצאותיה של תובענה, מה גם שהשיקול של כל נושה ונושה בדבר אי הגדלת הפסדו הופך, כנראה, לשיקול מרכזי. מה שאין כן כאשר קיים נושה עיקרי."

6.         אולם, כפי שאראה להלן, אין זה הקושי היחיד. בטרם אבהיר דבריי אלה, אפנה אל פס"ד שניתן, לאחרונה, בנוגע לבדיקת יכולתה הכלכלית של חברה ולמעגל "קרוביה" של החברה. ברע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ ואח' (14.12.11), התייחס ביהמ"ש העליון, לתיקון תקנות האגרות, משנת 2007 ולשינוי שחל, בעקבות כך, במעגל הקרובים אליהם על מבקש הפטור לפנות לסיוע בתשלום האגרה, שינוי המשליך גם על בחינת יכולתה הכלכלית של חברה. בהתייחס לבחינת יכולתה הכלכלית של חברה (חברה בכלל - לאו דווקא בפירוק), אמר בית המשפט: " עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה - כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (ההדגשה אינה במקור).

אמנם, ביהמ"ש לא התייחס, בדברים הנ"ל, לנושיה של החברה, אך מאחר שלא היה מדובר בחברה בפירוק ענין זה לא עמד, שם, על הפרק ולכן אין באמור בפסה"ד הנ"ל כדי לשלול את טענת המדינה. מכל מקום, ברי כי הבסיס הרעיוני לאפשרות לראות בנושים מקור לתשלום האגרה נעוץ בתנאי ראשון והוא - האינטרס שלהם לעשות כן, אינטרס המודגש ע"י המדינה, בטיעוניה.

7.         בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפניי, הביאה השתלשלות העניינים לכך ש אין לנושים כל אינטרס לשלם את האגרה (או חלק ממנה). זאת, לאור כך שבשלב הראשון, ניתן למבקשת (בהחלטת כב' השו' פוקס,  מיום 8.6.12), פטור מתשלום אגרה עד לסכום תביעה בסך של 2.5 מיליון ש"ח (להלן: " הפטור החלקי").

הנושים השונים, אשר הגיבו לבקשה, לא טענו שאין הם יכולים לשלם את האגרה. מתשובותיהם עולה כי אין הם רוצים לשלמה. עיון בתשובותיהם מעלה, כי כל נושה שהשיב, בחן אם כדאי לו להשתתף בתשלום האגרה, כאשר השיקול המרכזי היה הפטור החלקי, שניתן.